הסיבות לשסע
למה בעצם זה קורה? מהם גורמים להיווצרות מום של שפה / חיך שסוע?
שפה וחיך שסועים נובעים מהפרעה באיחוי של הרקמות בשלב מוקדם בהריון.
השפה נוצרת מחיבור של שלושה חלקים: חלק מרכזי הנקרא פרה-מקסילה (Premaxilla) ושני חלקים צדדיים.
במהלך ההתפתחות נעים החלקים הצדדיים לכיוון החלק המרכזי עד שלבסוף מתחברים השלושה ונוצרת שפה שלמה בעלת שלוש שכבות: רירית פנימית, שריר ועור.
עדיין לא ידועות הסיבות לשיבושים הגורמים לליקויים התפתחותיים בתהליך זה. ברוב המקרים התורשה הינה מולטיפקטוריאלית המורכבת מגורמים גנטיים וגורמים סביבתיים. ולכן באותה משפחה ואפילו בתאומים הביטוי הסופי של המום יכול להיות בצורה שונה.
בכ- 70-80 אחוזים מהמקרים של שפה שסועה יהיה גם חיך שסוע. יש מאמרים המראים שבאותה משפחה קיימים מקרים של שפה שסועה ומקרים של חיך שסוע, דבר התומך באותה הפרעה בהתבטאות שונה.
הסיבות לשסעים הן מרובות גם מבחינה גנטית. ניתן לחלק את המומים הנ״ל לשתי קבוצות גנטיות גדולות: מצבים תסמונתיים (סינדרומטיים) ומצבים א-תסמונתיים (לא סינדרומטיים).
סינדרום/ תסמונת – אוסף של תסמינים שמגיעים יחד ומבחינה גנטית מדובר לא רק במום חיצוני אלא הבא לידי ביטוי גם בהפרעות אחרות כגון: איחור התפתחותי, הפרעות נוירולוגיות ומומים נוספים.
בעבר, אחת הדרכים לחקור השפעת גורמים גנטיים על היווצרות מומים מולדים, היה מחקר על תאומים זהים ולא זהים, אך כיום השיטות השתנו והמחקרים מבוצעים בשתי צורות:
בדיקת כמה שיותר בני משפחה במשפחה שיש בה מספר פרטים עם חיך ושפה שסועה.
בדיקה של פרטים רבים עם חיך ושפה שסועה וגילוי של אזורים או שינויים שחזרו על עצמם בגנום.
במחקרים שונים נמצאו מספר גנים:
גנים שמשתתפים במיגרציה, נדידה וגנים שקשורים לשינוי של תאי אפיתל לתאי מזנכימה.
גנים הקשורים במטבוליזם של פולאט והומוציסטאין. פולאט=חומצה פולית, B9 , לא מסונתז בגוף.
כיום, רק במקרים בודדים של חיך ושפה שסועים לא סינדרומטיים נמצא שינוי באחת מקבוצות גנים אלו ולכן עולה ההשערה שהאפקט של הגנים מושפע גם מגורמים סביבתיים וההיפך.
השפעות סביבתיות
בשנים האחרונות, קיים ביטוי ספרותי רחב של חקר השפעת גורמים סביבתיים על היווצרות מומי חיך ושפה. קיים קושי לבודד את הגורמים הסביבתיים ולכן הנטייה היא לבצע ניסויים מעבדתיים על חיות כאשר ההגיון המחקרי נשען על נתונים סטטיסטיים המחשידים השפעת גורם סביבתי זה או אחר על בני אדם.
חקר ההשפעות הסביבתיות על היווצרות מומי חיך ושפה אצל בני האדם מתרכז בעיקר בשלושה תחומים: עישון, שתיית אלכוהול בשילוב עם עישון, ותרופות אנטי-אפילפטיות.
פרט לכך, נמצאה גם השפעה של גיל מבוגר של האב, מים מזוהמים בכימיקלים, מחלות אצל האם במהלך ההריון כגון מחלת חום, ותרופות בהריון כמו איבופרובן.
כמו כן, נמצא קשר בין מומים אלה לחוסר בחומצה פולית ולכן תזונה לקויה וחוסר חומצה פולית בדיאטה חשוד כקשור למומים אלו. חלה ירידה משמעותית בהופעה של מום זה באמהות שנטלו מולטי וויטמין בהריון!
השפעות גנטיות על שכיחות השסע בקרובי משפחה:
במידה וידוע הגורם הגנטי:
הסיכון להישנות במידה וידוע הגורם הגנטי היא לפי צורת התורשה באותו גן. בגן עם תורשה אוטוזומלית דומיננטית (שלטנית) תיתכן הופעת צאצאים עם הפרעה דומה עד לסיכון של 50% – תלוי בחדירות הגן.
חדירות – מצב שבו הפרט הנושא את השינוי הלא תקין (מוטציה) מבטא או לא מבטא בצורה קלינית את השינוי. במידה וכל פרט הנושא את השינוי יבטא אותו בצורה קלינית מדובר ב-100% חדירות. במידה ורק 50% מהפרטים הנושאים את השינוי מבטאים אותו בצורה קלינית מדובר ב-50% חדירות. חדירות נקבעת סטטיסטית לפי כמות המקרים עם הביטוי הקליני בכל אותם נשאים של השינוי. לכן, גם כשידוע מה השכיחות של הורשת הגן הפגוע, לא ברור איזה ביטוי יהיה מבחינה קלינית.
במידה ומדובר בשינוי, מוטציה חדשה במשפחה, ניתן להעריך מתוך הידוע בספרות מה הסיכוי להישנות הנשאות של המוטציה במשפחה. לא תמיד יהיה ביטוי קליני מובהק.
סיכון הישנות במשפחה באופן כללי
שפה שסועה מופיעה בדרך כלל כמום בודד, ובמקרים נדירים כחלק מתסמונת. כאשר לאחד ההורים יש שסע, יש סיכוי של 4% לשסע בילד. כאשר ההורים בריאים אך לאחד הילדים יש שסע, לילדים הנוספים יש סיכוי של 4% להיוולד עם שסע.
מתוך נתונים סטטיסטיים על משפחות עם חיך ושפה שסועה ללא אבחנה מה הגורם לשסע ניתן לומר כי:
להורה עם שסע סיכוי של 3.2% לילד עם חיך ושפה שסועה וסיכוי של 6.8% לילד עם חיך שסוע.
שסע אצל אחד ההורים ולאחד הילדים, סיכון של 15.8% לילוד נוסף ו-14.9% לילד עם חיך שסוע.
להורים לילד עם שסע סיכון של 4.4% לילד נוסף עם שסע.
בתאומים זהים יש 60% סיכון להישנות ובתאומים לא זהים 5-10% סיכון להישנות באופן כללי.
מחקר משנת 2008 מצא כי:
סיכון הישנות לשפה שסועה – סיכון דומה כאשר עובר מהאב או מהאם. סיכון מוגבר להישנות אצל אחאים בהשוואה לסיכון כאשר עובר מהורים.
סיכון הישנות לחיך שסוע – סיכון שונה במעבר מההורים, סיכון מוגבר יותר כאשר מועבר מהאב. סיכון דומה לאחאים בהשוואה להורים.
מחקר מ-2010 בדק הישנות בהקשר לפגם בשריר superior orbicularis oris (OO) ומצא שההישנות מוגברת במידה ויש שסע ופגם ב OO לעומת שסע ללא פגם ב-OO.
אבחון טרום לידתי/ טרום השרשתי
במידה וידוע הגורם הגנטי לשסע ניתן לבצע אבחון גנטי לעובר בשני דרכים:
להרות ספונטנית ולבדוק במהלך ההריון האם העובר נושא את השינוי ולחזות (חיזוי) קלינית את האפקט. במידה וההורים ירצו יהיה ניתן לבצע הפסקת הריון על עובר חולה.
אפשרות נוספת היא לאתר עוברים לא תקינים בשלב של מספר תאים (לאחר הפריית מבחנה) ולהשתיל רק עוברים בריאים ועל ידי כך להימנע מהפסקות הריון.
כיום עוד לא ידוע על אפשרות של השתלת גנים או תיקון תרופתי שימנע את הנזק הקליני ולכן אין טיפול לעובר פגוע בשלב הרחמי. אבל טיפול גנטי הוא העתיד.