שלום,
שמי אביה. נולדתי עם שפה וחיך שסועים ולפני כמעט 3 שנים נולד לי בן מתוק עם שפה וחיך שסועים.
הוא ילד מקסים ומהמם!!
כשהייתי בהריון, ביצעתי סקירת מערכות כמו כל אחת והרופא אמר לי באלגנטיות שלעובר יש שפה וחיך שסועים, חרב עליי עולמי. התחלתי לבכות.
הרופא לא הבין-למה אני בוכה? יש לך שפה שסועה את יודעת מה זה..
לא מצאתי את הכוחות לומר לו שבדיוק בגלל זה אני בוכה!
רציתי לתת לילדים שלי את הטוב ביותר, את נקודת הפתיחה הטובה ביותר, ועכשיו זה לא יקרה. הילד ייוולד עם מום!
בכיתי במשך כמעט חודש.
בביקור הבא במרפאת מומים עשו לי אולטראסאונד, וראו תמונת מצב חמורה-כהגדרתם. הפרופסורית אמרה שכל החיך שלו שסוע, פתוח לגמרי. ועוד כל מיני דברים שסירבתי לשמוע. הרגשתי נורא!
היא שלחה אותנו לבדיקת מי שפיר והפסקת הריון.
הרגשתי שעליתי על אוטוסטראדה ואני לא יודעת איך לרדת ממנה.
עצרתי הכל. אמרתי לבעלי שאני רוצה לשבת לשתות קפה ולחשוב רגע לאן פנינו מועדות.
כיוון שאנחנו דתיים, התייעצנו עם הרב. הוא שאל האם היינו רוצים לבצע הפסקת הריון. ענינו שלא, והוא אמר שבשלב כזה של ההריון בדיקת מי שפיר עלולה להיות מסוכנת, ואם גם ככה אנחנו לא מעוניינים בהפלה-הבדיקה הזו מיותרת.
הלכנו בכל זאת למכון הגנטי, דיברנו עם גנטיקאי מקסים מקסים! הוא ענה לי על כל השאלות שהיו לי. בכל זאת, לחוות חוויה מסוימת על עצמי, או כאמא לילד, זה שונה.
בחדר לידה הלידה התארכה מאוד. בדיעבד אני מבינה שחששתי מאוד וזה השפיע!
בסופו של דבר לאחר מאמצים מרובים הילד המקסים שלי נולד. חששתי להסתכל! אמרתי לאמא שלי ולבעלי שיראו אותו ראשונים. הם התאהבו בו בשניה!
כשהניחו אותו עליי, הוא הסתכל עליי, ואמרתי לאמא שלי-מזה חששתי? הוא כזה מהמם!!!
ב"ה הכל עבר, הברית, הייתי מרגשת מאוד, וידענו שמועד הניתוח מתקרב…
הוא נותח בגיל 5 חודשים- ניתוח שפה.
בערך במשך שלושה שבועות האכלנו אותו במזרק כיוון שאסור היה לו למצוץ. מעז יצא מתוק-הוא נגמל ממוצץ.
התפרים ירדו, ואיתם הדם הקרוש, וראינו שהשפה שלו מושלמת!!!
היום ב"ה מי שלא מכיר, לא רואה שיש משהו חריג.
הוא ילד מדהים!
טוב לב, שמח, מעניק, נדיב…
יש רגעים שאני מסתכלת עליו ולא יכולה להאמין שאמרו לי לבצע הפסקת הריון.
הוא מעניק לנו הרבה אושר ושמחה.
כמובן שיש עוד דרך לפנינו… צריך לסדר את החניכיים, והשיניים שגדלות מאוווד עקום. אבל הוא כזה מתוק, שאני בטוחה שנעבור את זה ונצא חזקים יותר.