שמי שני, אני בת 25, בעלי בן 26 וזהו ההריון השישי שלנו שהושג מטיפולי פוריות. עברנו ארבע הפלות ויש לנו ילדה אחת קטנטונת בבית שממש מחכה לאח החדש שבבטן. שבוע 17 סקירה מוקדמת… מתארגנים ומתרגשים לגלות את מין העובר שזכינו שימשיך איתנו עד השבוע הנוכחי.
הרופא מתחיל בסקירה: רגליים, ידיים , בולבול , לב, מוח… האושר בשיאו. היי רגע נעבור על השפתיים לסיום ואתם משוחררים. אני חושב שיש לנו פה 'שפה שסועה'. לא ידעתי מה זה אבל התחלתי לראות שחור בעיניים.. יש בעיה !!! עוד הפלה, עוד אובדן, שוב דיכאון. מה עושים? ניסיתי להבין מזה אומר .. הסביר שחסרה רקמה בפרצוף של הילד -תודו שזה לא נשמע טוב בהתחשב בעובדה שאתם לא יודעים איך לעזאזל דבר כזה נראה, טען שזה חור בפנים וזה לא נורא כי מתישהו יתקנו לו ומיד הוסבר שקיימת האופציה להפסקה… כן שוב הפסקה. יצאתי עם דמעות שמיד הפכו לבכי ומרורים. בעלי הפתיע בתגובה ואמר מה שיהיה זה הבן שלנו… היי זה אתה ?!? הבחור שמתפרק ראשון כשאין דופק, הראשון שמתפרק כשטיפול כושל… מאיפה הכוחות האלה?? פשוט ציווה עליי להפסיק להתבכיין ברגע זה! אמר שנגיע הביתה ונתחיל ללמוד כי ידע הוא כוח, נבדוק איך זה יהיה, מה ההשלכות ומה הטיפול. היה מאוד פרקטי הבחור היקר שלי, כאילו ניתק עצמו מהסיטואציה. החלטתי להקשיב לו. הטענה שלו הייתה שיכולנו ללדת ילד מושלם שאחרי חודש יכול היה לעבור תאונה שתשבור לו רגל, יד או תשחית את פניו… קיצוני, אני יודעת. המשיך ואמר שלא נחזיר אותו לשום מקום ונגדל אותו באהבה. זה מה שקיבלנו ועם זה נתמודד. התירוץ שלו התקבל על דעתי משום מה והיה נשמע לי גם מאוד הגיוני. נכנסתי לגוגל, ראיתי תמונות, הזדעזעתי, אני מודה. מקרי קיצון רציניים ביותר ללא שום עדות לאיזה תיקון אפשרי.
הריון בסיכון גבוה… המון בדיקות שאגב אמרו שגם החיך שסוע.
מעקבים צמודים עקב היסטוריה רפואית לא פשוטה ובכל מפגש הצעה להפסקה, וזאת עד החודש השמיני להריון אני חייבת לציין !
ניסיתי לספר לסובבים, בכל זאת צריך להכין אותם הרי גם אנחנו לא בדיוק יודעים מה ייצא. רובם מעקמים פרצוף, חלקם שואלים למה לכם ומיעוטם מעודד (כי לא הם אלה שבאמת יגדלו את הילד הזה).
במהלך ה"מחקר" שלי בנושא במהלך ההריון נתקלתי בבלוג של אירית פרג, של בינת ושל שירי ואיריס. קראתי את הבלוגים האלו לאורכם ולרוחבם בערך עשרות פעמים כדי לזכור כל קטע ולהיות מוכנה. מהם הבנתי שיש מרכז של מומי פנים בביה"ח מאיר בכפר סבא ושם יש את הד"ר אריאלה נחמני האגדית. למחרת יצרתי איתה קשר וקבענו פגישה לשבוע 25 להריון. אישה מדהימה עם לב זהב, במילים אחרות- מלאך!
כשעמדתי ביציאה מהחדר היא אמרה לי "את החלטת להמשיך אז עכשיו את יוצאת מפה ופשוט מתחילה ליהנות מההריון שלך!". הגענו לאוטו ושיננתי את המשפט הזה בראש. היא צודקת! באמת נהניתי מכל רגע ולא נתנו לאף אחד להרוס לנו את זה. הגיע רגע הלידה… השמועה התפשטה וכוח העזר ביולדות באה לספר לי שגם לה יש ילד עם שפה שסועה וסיפרה קצת אודותיו. ברגע הלידה ביקשתי מאימי ומבעלי להיות לבד שפשוט יחכו בחוץ. אך להפתעתי הרבה היו המון מתעניינים ברך הנולד וחדר הלידה התמלא בעשרה אנשים בערך שאני מאמינה שביניהם גם כמה עובדים כלליים של בית החולים.. הייתי כ"כ עסוקה בללדת שלא טרחתי להתעסק בניסיונות סילוק. הקטנצ'יק נולד, אני מטושטשת.. ילד יפההה, בהיר, עם גומות ושסע קטנטן בין האף לפה, התאהבתי! פתאום הכל מתגמד. החיך שלם ולא כמו שאמרו לנו כל ההריון… החיוך עם השסע היה כובש ובעיניי גם נתן המון חן!
היום הקטנצ'יק בן שנה וחמישה חודשים, הפייבוריט שלנו! יש לו אח קטן בן 4 חודשים שקיבלנו במתנה ללא שום טיפולי פוריות, באופן אקראי לחלוטין כמעט מיד לאחר הלידה של נועם משה. אני נוטה להאמין שהקב"ה סימן לנו שעמדנו בניסיון והבאנו לעולם את האוצר הזה למרות כל ה"המלצות" מסביב ולכן קיבלנן מתנה נוספת. אני יכולה לספר שבסקירה ידעתי בוודאות שלא משנה מה יגידו אני מקבלת הכל באהבה! נכון שהניתוח היה עם החלמה לא פשוטה וסביר להניח שיש עוד דרך לפנינו אבל ב"ה פרופסור רוזנברג ליאור עשה עבודה מדהימה וזה מום שניתן לתיקון. אמרו לי שאלו ילדים מיוחדים עם חן אמרתי בסדר.. היום אני מצהירה שזו אמת! מאוד אובייקטיבי מצידי
מקווה שעזרנו. שני ואיתמר גדליה
052-5943034